עראבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע

1.ביום 21.5.2012 הוגשה מטעם התובע לבית משפט זה תובענה כספית נגד הנתבעת על סך של 34,197 ₪. בהתאם לנטען בכתב התביעה, במועד הרלוונטי לתובענה היה התובע הבעלים הרשום של רכב מסוג מאזדה מ.ר. 17-290-64, (להלן: הרכב").

הנתבעת, הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב התובע בביטוח מקיף על פי פוליסה שהוצאה כדין והייתה בת תוקף במועד הרלוונטי לאירוע המפורט בכתב התביעה.

2.בהתאם לטענות התובע, ביום 13.1.2012 עת רכבו של התובע היה נהוג בידי אחר - דראושה פריד, במהלך הנסיעה בדרך עין גדי בסמוך לים המלח, החליק הרכב על הכביש, הסתובב ופגע במעקה (להלן: "התאונה").

3.כתוצאה מהתאונה נגרם לרכב נזק אשר הוערך בידי שמאי מטעם התובע בסכום התביעה.

4.התובע פנה לנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, בדרישה כי זו תישא בתשלום הנזק אשר נגרם לרכב, שכן במועד אירוע התאונה הרכב היה מבוטח בפוליסה בת תוקף. משלא נענו בקשותיו של התובע ופניותיו נדחו, עתר לבית המשפט לקבלת הסעד המבוקש מושא התובענה.

5.הנתבעת טענה להגנתה, כי יש לדחות את דרישת התובע לקבלת הפיצוי הכספי וזאת נוכח העובדה כי עסקינן במסירת הודעה ובדיווח כוזבים אשר אינם משקפים את אופן התרחשות התאונה וכל כוונתו של התובע הינה לזכותו בתגמולי ביטוח במרמה.

6.לחילופין טענה הנתבעת שככל שבית המשפט יקבל את גרסת התובע וכן את תביעתו, הרי שמכל סכום אשר ייפסק לטובתו, ככל שייפסק, יש לנכות את רכיב ההשתתפות העצמית על פי פוליסת הביטוח בסך של 2,365 ₪ בתוספת הצמדה כחוק מיום תחילת תקופת הביטוח, 23.8.2011 ועד מועד הגשת כתב ההגנה.

7.ביום 15.11.2012 התקיימה ישיבת ההוכחות ונשמעו בפני עדויותיהם של הצדדים.

מטעם התובע העידו, פריד דראושה – האדם שנטען לגביו כי נהג ברכב התובע בעת קרות התאונה, אחמד עראבי - אביו של התובע, לגביו נטען כי הוא ישב לצד נהג רכב התובע בעת קרות התאונה וכן העיד עד נוסף, דראושה איימן, אדם אשר מתגורר בכפרו של התובע ולגביו נטען כי עבר בזירת האירוע במועד התרחשות התאונה והוא זה אשר הסיע את פריד ממקום התאונה אל ביתו שבצפון, (להלן: "פריד", "אחמד", "איימן" בהתאמה לגבי כל אחד מעדי התביעה).

מטעם הנתבעת העיד החוקר, מר שלמה אלזם, אשר חקר את האירוע מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה

8.עניין לנו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח עת רכב התובע, במועד האירוע הנטען, היה מבוטח בפוליסת בת תוקף אשר מעניקה לו לכאורה הגנה ואחריות לתשלום נזקי התאונה. מנגד, מועלית טענת הגנה מטעם הנתבעת, לפיה המדובר במרמה בתביעת תגמולי ביטוח ומשכך, בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א -1981 (להלן: "החוק") דין התביעה להידחות.

9.הפסיקה קבעה כי מטרתו של סעיף 25 לחוק הינו הרתעת מבוטחים ממסירת הודעות כוזבות או העלמת עובדות בנוגע למקרה ביטוח או ביחס לחבות, בכוונת מרמה באמצעות מתן פטור מוחלט למבטח מחובתו וחבותו.

10.בפסיקה נקבע כי הדיבור "בכוונת מרמה" מובנה משלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו, כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות, (רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה, פורסמו באתר נבו).

11.ביחס לנטל המוטל על המבטחת להוכחת יסודותיו של סעיף 25 לחוק נקבע כי על המבטחת כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית מוטל הנטל בהבאת ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה. יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי ככל שהמבטחת הוכיחה את התקיימותו של היסוד הראשון והשני, הרי שיש לראות בכך כי המבטחת הוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה וככל שכך, עובר נטל הבאת הראיות למבוטח שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות.

12.הפסיקה אימצה את הפרשנות המשפטית לפיה מבוטח אשר יראה לבית המשפט כי לא הייתה מטרה לקבלת תגמולי ביטוח שאינו זכאי להם עקב מסירת המידע הכוזב, יופטר מהתוצאה הקשה של שלילת תגמולי הביטוח וזאת אף אם נהג באדישות או פזיזות. בפרשת מלכה, ע"א (י-ם ) 9625/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד סימה מלכה, [פורסם באתר נבו], אשר אומצה אף בע"א (חי') 23420-01-10 יצחק פלדמן נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ קבע בית המשפט המחוזי כדלהלן:

" כאמור, בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, נעדרת הדרישה לקיום

קשר סיבתי בין המרמה לבין תשלום דמי הביטוח. ראינו שהפסיקה ובעיקר פסיקת בית המשפט העליון לא קבעה, כי נדרש תנאי נוסף על אלה שהזכרנו. לדידו של בית המשפט העליון, די בכך שהתקיימו שלושת היסודות של הסעיף כדי לשלול תגמולי הביטוח. נראה שתוצאה זו עומדת גם במבחן הפרשנות התכליתית. המחוקק הקל עד למאוד בחובת הגילוי המוטלת על המבוטח, אך מאידך סבר, כי יש להחמיר עם מי שמסר פרטים שאינם נכונים בכוונת מרמה. כפי שראינו, הסעיף נועד, בין השאר, להרתיע מבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות הנוגעות למקרה הביטוח או לחבות, בכוונת מרמה, כשהסנקציה היא הפטרו המוחלט של המבטח מחבותו. אין ספק, שלו המשיבה או בעלה היו יודעים כי יקבלו את תגמולי הביטוח לא היו מנסים להטעות את המערערת. מתן התגמולים יהווה פרס לרמאי שלא ידע אודות המצב המשפטי".